טכניקת אלכסנדר

עקרונותיה המרכזיים של שיטת אלכסנדר

אין דבר כזה "תנוחה נכונה" אלא רק "כיוון נכון"

פ.מ. אלכסנדר

הכרה בכוחו של ההרגל

טכניקת אלכסנדר מאפשרת לאדם להתבונן על עצמו, ולזהות את מגוון ההרגלים מהם מורכבת ההתנהלות התנועתית שלו. בכך היא מניחה את הקרקע לתהליך צמיחתה של מודעות חדשה של האדם כלפי עצמו, ומזמינה גמישות מחשבתית ושינוי בחיים.

עדה תומר בזמן שיעור בטכניקת אלכסנדר תצלום: סמדר ברנע

עצירה ואי-עשייה

לאחר שמזהים את התנועה ההרגלית האוטומטית, וכדי לאפשר שינוי - עוצרים במכוון כל עשייה, זעירה ככל שתהיה, ומאפשרים לתנועה החדשה והנכונה לנבוע מתוך החלטה ומחשבה מודעות.

תשומת לב לתפיסה תחושתית שגויה

בדרך כלל ישנו פער בין הדרך בה אדם תופס את עצמו (דימוי גוף ודימוי עצמי) לבין הדברים כפי שהם במציאות. פער זה מוביל להחלטות שגויות בקשר ליכולת התנועתית, וכתוצאה מכך להתפתחות של מצבי חולי וכאב. ההכרה בפער זה יכולה למנוע את התהליך המזיק ולפתח במקומו שליטה מודעת ובונה.

פיקוד ראשוני

אלכסנדר גילה שמערכת היחסים בין הצוואר, הראש והגב היא זו שמשפיעה ומכוונת את תנועת הגוף כולו. הבנתו של עיקרון זה והיכולת ליישם אותו דרך מחשבה ובחירה, תומכים בשיכלול יכולת התנועה ומגבירים את יעילותה, וכתוצאה משתפרים הקואורדינציה ושיווי משקל, ופעילות הגוף הופכת קלה ורעננה.

הנחיית כיוונים

אחרי זיהוייה של הנטייה ליצור הרגלים אוטומטיים, ועם טיפוח היכולת לעצור ולא להגיב באופן מורגל, מגיע השלב שבו נלמדת תגובה חדשה - תגובה מודעת הבנויה על מתן הנחיות חדשות לכל חלק וחלק בגוף בכדי לעודדו להניח למתח העודף, להתרחב, להשתחרר ולנשום.