כולנו היינו פעם ילדים שהתנועעו בשמחה, בחופשיות וללא כאב. ילד מכוון עצמו כלפי מעלה. המבוגרים סביבו גבוהים, המרחב ענקי, המחשבה הלא מודעת מזמינה אותו להתפתח, לגדול, להזדקף. לילדים יש יכולת מופלאה לחיות בהווה. המחשבות על העבר אינן דומיננטיות, וגם הרצון והיכולת לעסוק בתיכנון העתיד אינם מפותחים. כל אלה מאפשרים לילד תנועה טבעית, רעננה ומלאת חיות. אנחנו מתפלאים: איך ילד לא מתעייף? התשובה טמונה באופן התנועה והמחשבה שלו: תנועה יעילה, מכוונת מטרה, גמישה וקולטת מרחב, היא שמאפשרת שימוש נינוח, מכוון ומדויק בגוף, ללא בזבוז אנרגיה על טונוס שרירים מיותר.
לעומתו, האדם המבוגר מכוון עצמו כלפי מטה. לחץ ומתח דוחסים את עמוד השדרה כלפי הרצפה, וכוח המשיכה גורם לו להתכווץ באופן הדרגתי ועקבי. הכניעה לכוח המשיכה מתרחשת כאשר לא מפעילים כוח מחשבתי מודע המנוגד לו. עיסוק מרובה מדי בעבר והיצמדות לזיכרונות, לביקורת עצמית ולאשמה יוצרים חסימות, תחושת כובד, חוסר רצון להתנועע ועייפות.
אם כך, מה קורה לאורך השנים בתהליך ההתבגרות וההזדקנות של הגוף, ואיך קשורה לכך טכניקת אלכסנדר?
פ.מ. אלכסנדר, מפתח שיטת אלכסנדר, הצביע על כך שההתפתחות הטכנולוגית המואצת בעולם המערבי, עומדת בניגוד לעובדה שמבנה גוף האדם לא השתנה במאום באלפי השנים האחרונות. קצב התפתחות החשיבה האנושית, שהביא לצמיחה המהירה בכל שטחי החיים, גדול עשרות מונים מקצב התפתחות המבנה החיצוני של הגוף, שמאז התרוממותו מהליכה על ארבע להליכה זקופה לא נצרך לכל שינוי משמעותי נוסף. פער זה גורם לדיסהרמוניה בהתנהלות התנועתית שלנו. השימוש במכונית, במטוס, בטלוויזיה ובמחשב, למשל, יצרו תכתיבים חדשים, והשפיעו עמוקות על אורח חיינו: במקום לרוץ, לטפס, לשחות ולצוד, האדם של ימינו נאלץ לבלות את רוב זמנו בישיבה על כסא או בעמידה ממושכת. גופנו לא בנוי לישיבה ממושכת אלא לתנועה. גוף האדם אינו יודע כיצד להתנהל לנוכח המשימות החדשות שהעולם המודרני מזמן לו במאות השנים האחרונות, ולכן הוא מגיב בחוסר זהירות, בעיוות תנועתי, ביתר-מאמץ ובחוסר הבנה לתהליכים המתרחשים בו.
בתנאים אלה, מאבד הגוף המבוגר מגמישותו. הסיבה לכך נעוצה בחלקה בתהליכים טבעיים של שחיקת השרירים והמפרקים, שינויים בפעילות מחזור הדם ועוד; אולם לשינויים בלתי נמנעים אלה מצטרף הנזק שמחוללת הזנחה לא מודעת של מחשבה מכוונת. מחשבה מכוונת היא פעולה מנטלית מודעת המאפשרת לנו לבלום תגובה רפלקסיבית והרגלי תנועה ישנים או להשהותם, ולבחור את האופן המדויק והרצוי של כל תנועה. מתברר שעלינו לתת לכיוון מחשבתי חדש להנחותנו, במטרה להתחיל להימנע במודע מתנועה מזיקה, מעכבת ומנוונת.
אלכסנדר גילה את "הסוד": קיימת אפשרות לשלב שימוש בחשיבה ובבקרה על-מנת להפעיל את המערכת התנועתית שלנו. המנגנון הגופני האחראי על כך נקרא Primary control, פיקוד ראשוני. זהו מרכז פיקודי ממנו יוצאות ההנחיות העצביות הקובעות את היחס בין הראש הצוואר והגב, ומכאן את ההתנהלות התנועתית של הגוף כולו. שיעורים בטכניקת אלכסנדר מציעים הזדמנות ללמוד מחדש כיצד להפעיל את המערכת התנועתית-אנטומית של האדם, שהשתבשה במהלך התבגרותו של הגוף בסביבה המודרנית שאינה תומכת בתנועה נכונה. למידה זו מיטיבה עמוקות עם מכלול הווייתו של האדם הנעזר בה, במישורים הפיזי, הרגשי והנפשי כאחד.
כל אחד מאיתנו שבוי במערכת הרגלים ודפוסי תנועה המנהלת אותו. לפי אלכסנדר, "בתוך כל אדם מתוח מסתתר אדם חופשי שאינו יודע איך לצאת". העבודה בשיטת אלכסנדר מציעה לנו ללמוד מהם ההרגלים המזיקים לנו, למצוא דרך מודעת להימנע מהם, וכך לאפשר לגוף להתקרב בהדרגה לרמת התפקוד שהייתה טבועה בו מלידה.